לקהילה הזאת יש חוקים קשים וכמו בכל עבדות היסטורית, עבדים/שפחות נוטים לבוא וללכת (או לפחות ככה חושבים רוב השולטים). האם הם נזילים ? כן, ללא ספק! כל הנשלטים מודעים למקום בו הם נמצאים והותיקים בניהם אפילו יודעים שהם יכולים להישאר מאחור, זה למעשה מה שגורם להם “להתנהג

אני קורא לזה “המסע” כי זה בדיוק איך מה שזה. לכל אדם אשר כנוע/עבד/נשלט עולה המחשבה שרק הוא עושה מסע. זאת למרות שהוא מודע לעובדה שהשולט/ת (שולט/אדון/שולטת/גברת) עושה את “המסע” שלו/שלה, (לפעמים פיזית ונפשית) ועדיין הם נוטים לשכוח את העבודה שכל מסע הוא שונה וזה לא סוג של משחק מחשב.

אמצע החיים הוא מונח גדול מידי אבל איך אנחנו יודעים אם אנחנו באמצע חיי ה-BDSM שלנו ? אני עסקתי ב-BDSM במשך יותר מ-10 שנים ואני כל כך מאושר שאני לא רוצה שזה יגמר, אבל מה אם זה יגמר מתישהו ? בואו נדבר גלויות: – גיליתי

איפפפ, איך אני אמור להתחיל כתיבה כזו? אנשים תמיד שואלים אותי: “מה הסטנדרטים שלך”?. אנחנו מתחילים את חיינו כאנונימים, ככה העולם רואה אותנו (תינוקות), ותוך זמן קצר אנחנו מתחילים את תהליך העיבוד של “המסגרת”. כולנו עוברים תהליך סביבתי (בית/חברים/אינטרנט/ביה”ס…) ובסוף יש לנו תקנים (“סטנדרטים”). התקנים האלו הם סטנדרטיי השיפוט

ובכן, כולנו יודעים מה הפירוש של BDSM, לא ? BDSM – קשירות (Bondage) & משמעת (Discipline) / שליטה (Domination) & הכנעה (Submission) / סדיזם (Sadism) & מזוכיזם (Masochism). אבל מזה באמת BDSM ? תנו לי להתחיל עם מבוא לשאלתי: לרוב אני לא נוטה לספר לאנשים שאני אדון